רווחה נפשית קשורה לתוספת של כמעט שנתיים חיים
מטא-אנליזה של 99 מחקרים מצאה שאנשים עם רווחה נפשית גבוהה מהממוצע חיים כמעט שנתיים יותר, גם לאחר ניכוי השפעתם של תסמיני מצוקה נפשית.

מחקרים שנמשכו עשורים הראו שאיכות החיים ואורכם עולים ככל שאדם סובל פחות מדיכאון, מחרדה או ממצוקה נפשית אחרת. בשנים האחרונות מצטברות עדויות דומות גם לגבי רווחה נפשית חיובית – אושר, שגשוג, תחושת חיים טובים – ונמצאו קשרים בינה לבין בריאות ואריכות ימים. מכאן עולה שאלה פשוטה לכאורה: האם תוחלת החיים תלויה בנוכחותה של רווחה נפשית, או רק בהיעדרם של תסמינים נפשיים שליליים.
מטא-אנליזה חדשה של מקס ג'נקוב ודייוויד ס. ייגר ביקשה להשיב על כך. השניים איחדו ממצאים מ-99 מחקרים שונים שמדדו תסמינים ומצבים נפשיים, ציוני רווחה נפשית ותוחלת חיים. לכל המחקרים שנכללו היה מכנה משותף מתודולוגי: הם היו אורכיים, כלומר לקחו מדידות חוזרות לאורך זמן, כדי לבחון אם ציון בנקודת זמן מסוימת – למשל רווחה נפשית בגיל צעיר – או שינוי בו לאורך השנים, קשורים לגורם אחר שנמדד מאוחר יותר, כמו גיל המוות או סיבתו.
ההבחנה בין שני המצבים היא לב העניין. רווחה נפשית מוגדרת בדרך כלל כשילוב של רגשות חיוביים תדירים, שביעות רצון מהחיים ותחושת משמעות ומטרה. מצוקה נפשית, מנגד, משקפת רגשות שליליים תדירים ומתמשכים, אי-שביעות רצון כרונית וחוסר תכלית. השאלה היא אם מדובר בשני קצוות של אותו רצף, שאז הפחתת המצוקה היא בעצם העלאת הרווחה, או בשני גורמים נפרדים המשפיעים כל אחד בדרכו.
כדי להפריד בין השניים השתמשו החוקרים בשיטה סטטיסטית שאפשרה להם לתקן את ההשפעה של גורמים מרובים, ולחשב בנפרד את תרומתה של הרווחה הנפשית לתמותה לאחר ניכוי ההשפעה של מצוקה נפשית נלווית. התוצאה הייתה חד-משמעית: אנשים שציוני הרווחה שלהם היו גבוהים מהממוצע חיו זמן רב יותר, וההשפעה הזו נותרה בעינה גם מעבר ליתרון בתוחלת החיים שמקנה מצוקה נפשית נמוכה מהממוצע.
לפי סיכום ממצאיהם, אנשים שנמצאים בסטיית תקן אחת מעל הממוצע בציון הרווחה מתים בקצב איטי ב-14% מאלה שנמצאים בממוצע. בהמרה למעשה, על פי לוח תמותה אקטוארי של מנהל הביטוח הלאומי האמריקאי מ-2020, עלייה של סטיית תקן אחת בציון הרווחה שקולה לתוספת של קצת פחות משנתיים חיים – אצל נשים וגברים כאחד. החוקרים מצאו את היתרון הזה גם בקרב מבוגרים וגם בקרב אוכלוסיות מטופלות, והבחינו שהוא מופיע אצל אנשים שדיווחו על אופטימיות, שביעות רצון מהחיים, רגשות חיוביים, תחושת תמיכה חברתית ותחושת מטרה.
התוצאה אינה מפתיעה במיוחד בנוף המחקרי, אך יש לה משמעות תיאורטית. ג'נקוב וייגר גילו שהיתרון בתוחלת החיים שתיעדו, לאחר ניכוי התועלת האפשרית שבהקלה על מצוקה נפשית, דומה לזה שנמצא במחקרים קודמים שלא ערכו ניכוי כזה. מכאן עולה שהמחקרים המוקדמים אחזו גם הם בתועלת הייחודית והנפרדת של רווחה נפשית לבריאות ולאריכות ימים.
ועדיין, ההסבר למנגנון אינו ברור דיו. קל להבין מדוע פחות מתח כרוני מוביל לבריאות לב וכלי דם טובה יותר ולחיים ארוכים יותר, אך מבחינה מדעית אין עדיין תשובה מלאה לשאלה כיצד רווחה כללית מאריכה חיים. עם זאת, אפשר לשרטט כמה מסלולים סבירים: אנשים אופטימיים נוטים יותר לבחור באופן בריא בתחום הפעילות הגופנית והתזונה ולהימנע מעישון; רגשות חיוביים נקשרו להשקעת מאמץ רב יותר בהשגת מטרות; ומי שמדווחים על רווחה גבוהה נתפסים כמושכים יותר חברתית, נוטים לנדיבות ולחמלה ונהנים מיחסי ידידות איכותיים יותר. אחד המחקרים המפורסמים ביותר בתחום אריכות הימים ייחס את הסיכוי לשרוד בראש ובראשונה לקשרים חברתיים תומכים.
הפרשנות שמציעים החוקרים היא שריפוי המצוקה מסיר חסמים ומפחית סיכונים, בעוד טיפוח הרווחה משפר את תפקודן של מערכות הגוף ומוסיף ליציבותן, ליעילותן ולחוסנן. שני המסלולים תורמים לאריכות ימים, אך בדרכים שונות שלעיתים מצטלבות. מי שמעוניין לחזק את הרווחה הנפשית של עצמו יכול למצוא יותר מ-150 פעילויות ותרגולים מבוססי מחקר באתר של מרכז המדע של הטוב, לצד תוכנית בת ארבעה שבועות לשביעות רצון ומיזם בן שבעה ימים.
מבוסס על דיווח של Greater Good