דולר/שקל3.242▲ 0.95%אירו/שקל3.559▲ 0.43%ת"א 353,985▼ 1.33%SPY744.84▼ 1.26%QQQ665.33▼ 2.14%NVDA159.93▼ 1.79%GOOGL286.87▼ 3.01%AAPL354.14▼ 0.60%MSFT518.94▼ 0.94%TSLA376.93▼ 3.41%דולר/שקל3.242▲ 0.95%אירו/שקל3.559▲ 0.43%ת"א 353,985▼ 1.33%SPY744.84▼ 1.26%QQQ665.33▼ 2.14%NVDA159.93▼ 1.79%GOOGL286.87▼ 3.01%AAPL354.14▼ 0.60%MSFT518.94▼ 0.94%TSLA376.93▼ 3.41%דולר/שקל3.242▲ 0.95%אירו/שקל3.559▲ 0.43%ת"א 353,985▼ 1.33%SPY744.84▼ 1.26%QQQ665.33▼ 2.14%NVDA159.93▼ 1.79%GOOGL286.87▼ 3.01%AAPL354.14▼ 0.60%MSFT518.94▼ 0.94%TSLA376.93▼ 3.41%דולר/שקל3.242▲ 0.95%אירו/שקל3.559▲ 0.43%ת"א 353,985▼ 1.33%SPY744.84▼ 1.26%QQQ665.33▼ 2.14%NVDA159.93▼ 1.79%GOOGL286.87▼ 3.01%AAPL354.14▼ 0.60%MSFT518.94▼ 0.94%TSLA376.93▼ 3.41%
טכנולוגיה

מטוס זיהוי הכימיקלים של הסוכנות להגנת הסביבה בארה"ב חדל לתפקד

סיכום ב-30 שניות

תוכנית ASPECT נועדה לזהות כימיקלים מסוכנים בתוך דקות בזירת אסון. מאז 2021 המטוס הגיב לשבעה אירועים בלבד, והנתונים מנותחים כיום ידנית — כשבוע ימים

מטוס זיהוי הכימיקלים של הסוכנות להגנת הסביבה בארה"ב חדל לתפקד
צילום: garten-gg / Pixabay

כשדלף אמטיה בסמוך לבית מלון בוותרפורד שבאוקלהומה ונפצעו 74 בני אדם, מטוס זיהוי הכימיקלים של הסוכנות להגנת הסביבה האמריקאית (EPA) נשאר על הקרקע. כך גם כשפרצה שריפה בבית הזיקוק של ואלרו בפורט ארתור שבטקסס, וכשפיצוצים הרגו שני עובדים במפעל מיחזור תעשייתי בטולדו שבאוהיו, אף שמכלי ממסים דליקים היו מוקפים בלהבות. "לפני עשר שנים הוא היה מגיע לכולם", אומר מארק תומס, בכיר לשעבר בסוכנות שניהל במשך שנים את מערך הזיהוי האווירי.

התוכנית, הידועה בשם ASPECT, תוכננה לתת מענה מסביב לשעון לאירועי חירום של כימיקלים רעילים, דליפות נפט וקרינה. החיישנים שעל המטוס אמורים היו לזהות חומרים באוויר בתוך דקות, ולהעניק לכוחות החירום מידע קריטי על הסכנה הנשקפת ליישובים הסמוכים. במשך יותר משני עשורים חג המטוס, ססנה חד-מנועי, מעל כמה מהאסונות החמורים בתולדות ארה"ב: ניו אורלינס שאחרי הוריקן קתרינה, הפיצוץ הקטלני במפעל הדשנים וסט בטקסס ודליפת הנפט בדיפווטר הורייזון במפרץ מקסיקו. שורשי התוכנית נעוצים בעשן הרעיל שהתפשט במנהטן ב-11 בספטמבר 2001, אז נותרו משאיות הניטור של הסוכנות בצדו השני של נהר ההדסון, בלי יכולת לחצות את הגשרים והמנהרות שנסגרו. רוברט קראוטיל, אז מנהל תוכנית במשרד ההגנה שהוביל את צוות המחקר שפיתח את הטכנולוגיה, העביר אותה בהמשך ל-EPA.

הפער בין הייעוד למציאות בולט במספרים. בשנתיים הראשונות לקיומה ביצעה התוכנית כמעט 80 משימות חירום — כארבע בשנה בממוצע. בחמש השנים האחרונות היא הגיבה לשבעה אירועים בלבד, כאחד בשנה. באוקטובר, כשמכל תעשייתי בנפח 5,500 גלון בטולדו דלף גליצידיל מתאקרילט — חומר המשמש לייצור פלסטיק ונחשב למסרטן אפשרי החשוד בגרימת פגמים גנטיים — פונו מאות בני אדם ויותר מ-50 טופלו בבתי חולים. גם אז המטוס לא המריא. זה היה אחד מלפחות 80 אירועי חירום כימיים השנה שבהם לא הגיב.

בחודש יוני קבע המבקר הכללי של הסוכנות בעיה יסודית יותר: המטוס אינו מסוגל עוד לזהות חומרים בתוך דקות כמתוכנן. הנתונים מחייבים ניתוח ידני, תהליך הנמשך כשבוע ימים — זמן ארוך מדי מכדי לסייע למי שנדרש להחליט על פינוי בשטח. ה-EPA מסרה כי חיישני המטוס מתבלים, וכי היא מצפה שהחיישנים החלופיים יפעלו עד אמצע 2027. ואולם חמישה אנשים שהקימו את התוכנית והפעילו אותה אמרו לתחקיר של "פלאדלייט" כי הסוכנות מתקנת את הבעיה הלא נכונה: החיישנים הישנים עודם עובדים, ומה שאבד הוא היוזמה והמומחיות שהפכו את המערך לכלי רב-עוצמה. החלפת החיישנים, הזהירו, עלולה דווקא להחליש עוד את יכולת הזיהוי.

הידרדרות התוכנית מיוחסת לעזיבת אנשי המפתח. ב-2019 הודיעה הסוכנות לצוות התוכנית, במסגרת ארגון מחדש, כי עליו לעבור לטקסס, שם מוצב המטוס, או להתפטר. תומס אומר שהדרישה הייתה מיותרת, שכן התוכנית תוכננה להפעלה מרחוק. הוא בחר לפרוש ולא להשאיר את הוריו המבוגרים בקנזס; מובילת תחום הקרינה עזבה את האגף, והמהנדס שבנה ותפעל את החיישנים הסכים לרדת בדרגה כדי להישאר בקנזס. לדברי קראוטיל ושניים מעמיתיו, המשרות שהתפנו לא אויישו במדענים בעלי ניסיון בזיהוי כימי אווירי. "הם איבדו את הידע המוסדי של התוכנית, ולמען האמת גם את התנופה שלה", אומר תומס.

שני אירועים שהמטוס כן הגיע אליהם מעוררים ביקורת חריפה. באסון רכבת נורפוק סאות'רן באיסט פלסטיין שבאוהיו, בפברואר 2023, שוחררו לאוויר חמישה קרונות ובהם ויניל כלוריד מסרטן. המטוס לא היה שם בעת הפעולה, ושירותיו התבקשו יותר מיומיים לאחר התקרית. גם אז נעשה בו שימוש מצומצם: לדברי קראוטיל, כשחג מעל האתר ב-7 בפברואר הוא אסף שמונה דקות בלבד של נתונים — חלק זעיר ממה שנאסף בדרך כלל. בתצהיר שהגיש טען כי הפעלה מוקדמת יותר, או טיסה מעל האתר בדרך לנמל התעופה בפיטסבורג, הייתה עשויה להראות שאין סכנת התפוצצות. חקירת המועצה הלאומית לבטיחות בתחבורה קבעה אכן כי שחרור החומרים היה מיותר, וכי לא נמצאו ראיות לתגובה הכימית המסוכנת שעליה התריעו החברה וקבלניה. גם בתקרית השריפה במתקן סמיטי'ס סאפליי בלואיזיאנה ב-2025, לפי המדענים לשעבר, הטיפול היה רשלני: הסוכנות הכריזה שהאוויר בטוח, אך מדען לשעבר בתוכנית מצא בהמשך חומרים רעילים שלא זוהו. המבקר הכללי בודק כעת את התגובה באיסט פלסטיין, כולל הנתונים שעמדו מאחורי ההבטחות לציבור על איכות האוויר.

גם דרך העבודה השתנתה. מנהלי התוכנית לשעבר מספרים כי נהגו לעקוב אחר אירועים כימיים באופן יזום ולהפציר ברכזי השטח של הסוכנות להפעיל את המטוס; לאחר שעזבו, הגישה הזאת נעלמה והמטוס נותר בהאנגר בטקסס עד שהתקבלה בקשה. סקוט סמית', בודק סביבתי עצמאי שנקרא לעיתים קרובות לחקור זיהום כימי לאחר תאונות תעשיית

מבוסס על דיווח של Wired